להפסיק להסתיר: המתנה שלי לעצמי השנה

היום יומולדת…. והגיע זמן לגדול עוד, אז רוצה לפתוח ולשתף בדברים שלא העזתי לומר בקול. מזה זמן שאני קמה בבוקר בתחושה קשה. מעין צעקה פנימית שאני נמצאת איתה, מרגישה אותה מדי יום. צעקה שמלווה בבכי וצער. צעקה של ילדה שהרגישה לא שווה ופחדה ממה שיחשבו עליה ומזה שלא ירצו להיות איתה. מאז שאני מכירה את עצמי, תמיד הסתרתי את עצמי, גם באופן לא מודע. העיקר שלא יגלו מי אני. הסתרתי מעצמי ומאחרים הצלחות וכשלונות, את הגוף שלי, כאבי ילדות וזיכרונות (שברובם הודחקו ונשכחו כליל). הסיבה שאני משתפת, ודווקא עכשיו, היא כי החלטתי שהמתנה שלי לעצמי השנה, היא להפסיק להסתיר את מה שהכי מפחיד לי בעולם ולגדול מזה, כי הגיע הזמן להראות את עצמי בלי לפחד שיברחו ממני. לפני שש שנים, העולם שלי נסדק בבית, והתחלתי תהליך קשה וכואב לשיקום הקשר הזוגי. שלוש שנים לאחר מכן, ב-7.10.23, העולם של כולנו נסדק וגם שלי, ובלי לשים לב זזתי מהמסלול, מהדרך שלי. לא הייתי מספיק קשובה, הייתי אבודה וחלק ניכר מזה התבטא בבחירות שעשיתי. כשהרגשתי שנכשלתי, איבדתי אמון בעצמי וכמעט ויתרתי על עצמי ועל השליחות שלי. שנים שאני חיה עם תחושת החמצה. ולמרות שיש בי גם המון ביטחון במי שאני, באהבה וההערכה של המשפחה, החברים והמטופלים אליי, הראש עדיין מציף בי מדי פעם, את התחושה שאני לא מספיק, וזה ממש מפחיד. שנה שעברה, סמוך ליום ההולדת הקודם שלי, חלה נקודת מפנה והתחלתי לחזור לעצמי ולזוז חזרה למסלול המדויק שלי. למי שלא מכיר, אתמצת שאני הרבה שנים עושה תהליכים עמוקים מרחיבי תודעה. התחלתי ממקום מאוד נמוך. שבירה, חסרת ביטחון, ללא שקט ומנוחה ובחרדה מהחיים עצמם. לא הבנתי מה יש לי ואם יש לי סיכוי. כשגיליתי שיש תקווה, הייתי נחושה והחלטתי שלא משנה מה, אני יוצאת לדרך. משתחררת מכל מה שתוקע ועוצר אותי, מכל מה שאני סוחבת שמקשה עליי לחיות. אני לוחמת, מתמידה בדרך, לא מוותרת בקלות. תמיד גם היה בי זיק של חיים שזורח ומזכיר לי שאי אפשר לוותר. כך, שגם בתקופות מאוד חשוכות, נעמדתי על הרגליים ולא הרפיתי. אז התוודעתי לעצמי, ועם הזמן, גם למתנה שקיבלתי – לתת לאחרים. מתנה שאני מחוברת אליה בכל נימי ליבי. 9 בזכותה, אני עוזרת לאנשים לחזור לאיזון לחיים של ביטחון, שלווה, שקט ונוכחות וכך, להקל על סבל וכאב ולחזור לנשום לרווחה. והאנרגיות שזורמות דרכי לאחרים הן כמו מים זוהרים ונקיים שנכנסים לגוף. כמו גלים רכים. הן עוזרות להאיר מקומות חשוכים, לפתוח את העיניים ולחזור לנוכחות ושלווה. אז הערב אני כאן, מרשה לעצמי לפחד בקול ולהגיד שכשהייתי ילדה לא האמנתי בעצמי, חשבתי שאני לא טובה, לא ראויה לאהבה ולא שווה. הקול הזה עוד לפעמים שם, ואני לא מסתירה אותו יותר. ואני גם מרשה לעצמי לראות ולהראות, כמה מתנות שוות, יש לי לתת לחיים. אז תודה למי שקרא עד הסוף ונתן לי לחלוק איתו את המתנה שלי לעצמי.