לפעמים הגוף צועק את מה שהנפש לא מצליחה להגיד. היא התקשרה אליי בנקודת שפל,
סובלת מסטרס נפשי כבד ומכאבים פיזיים שהופיעו פתאום – כאבי גב תחתון, מיגרנות וכאבים עזים בצוואר ובשכמות.
למרות הכאב, בדיקה אצל אורתופד לא העלתה שום ממצא פיזי.

כך היא סיכמה את הרגע שבו הסתיים הטיפול הראשון:

"מעולם לא הרגשתי כזה רוגע…. את לא מבינה איך הגעתי לפה… השכמות כאבו לי כאבי תופת ועכשיו אני לא מרגישה כאבים בגוף בכלל…"

למחרת, הגיעה ההודעה הזו:

"בוקר טוב הלית היקרה, אז לאחר הטיפול הראשון אתמול, חייבת לשתף אותך: הגעתי אלייך כאובה נורא, עצובה, חרדה ובלי טיפת אנרגיה. יצאתי ממך בלי כאב, רגועה ושלווה, צוחקת ושמחה! וגם ישנתי כל כך טוב בלילה. את מדהימה! וכבר מחכה לפגישה הבאה שלנו."

יומיים לאחר מכן, היא גילתה משהו חדש על עצמה:

"יומיים אחרי הטיפול, חוץ מאשר אני רגועה (אמן שיישאר ככה), אני עייפה ורפויה כזאת. מצחיק, כי אני הכי לא כזאת…"

כשהגוף רגיל להיות ב"מלחמה" (סטרס), הרפיון מרגיש מוזר, כמעט זר. אבל זהו בדיוק המקום שבו הריפוי העמוק מתחיל.