לחפש את החלון כשפתחו לנו דלת: למה אנחנו מפספסים את העזרה שמוגשת לנו?
"אני רק רוצה שיכילו אותי. אני כל כך מוצפת, עוברת דברים נורא קשים ואין שם אף אחד". זה מה שהיא אמרה לי בלב כואב. שנייה אחר כך, היא סיפרה לי על מפגש מקרי עם אדם רחוק, כמעט זר. הוא ראה אותה, ממש ראה. הוא שאל בשקט: "הכל בסדר?", ואז הוסיף: "אם את צריכה משהו, אני כאן. באמת". אבל היא לא הרגישה שהיא יכולה לשתף. הוא לא מספיק קרוב. "אמרתי לעצמי שאני צריכה שמישהו קרוב יתייחס אליי", היא לחשה. הלב שלה כאב כי העזרה לא הגיעה מהמקום שהיא קיוותה לו, וזה פשוט לא הרגיש אותו דבר. המלכודת האנושית: כשהציפייה מסתירה את המציאות שאלתי אותה: "אולי כן ראו אותך? אולי כן נתנו לך מקום, אבל את חיכית שזה יגיע ממישהו אחר, בדרך אחרת?". זו אחת המלכודות הכי אנושיות שיש: המחשבה שאם זה לא הגיע בדיוק כפי שדמיינתי, אז זה כאילו לא הגיע בכלל. לפעמים פותחים לנו דלת רחבה, אבל אנחנו עסוקים בלחפש את החלון. אנחנו נצמדים לתסריט שכתבנו בראש ומפספסים את היד שמושטת אלינו כבר עכשיו. לשנות את התדר: להסכים לקבל את מה ש"כן" יש זה הרגע לשנות את האוטומט. הריפוי מתחיל כשאנחנו בוחרים להגיד "כן" לרגעים שבהם רואים אותנו, גם אם זה לא בדיוק האדם שחלמנו עליו או הדרך שציפינו לה. כשאת מאפשרת לעצמך לראות את הטוב שקיים, את משנה את התדר הפנימי שלך. את יוצרת מרחב שבו לאחרים מותר להכיל אותך באמת, ומשם צומחת היכולת להרגיש עטופה, מוגנת ושייכת. אם את מרגישה מוצפת ומחפשת מרחב שיכול להכיל אותך באמת, אני מזמינה אותך למפגשי אישיים אצלי במודיעין (אפשרי אונליין). שם, נלמד יחד לשחרר את החסימות ולאפשר לעזרה ולשקט להיכנס פנימה. רוצה ללמוד איך לשנות את התדר ולהחזיר את השקט? לחצי כאן ליצירת קשר בוואטסאפ
נדיבות כדרך לריפוי: איך שינוי התדר האישי שלי פתח דלת לחוויות מרגשות?
הפעם בחרתי לשים את עצמי במרכז. לכבוד יום ההולדת העגול שלי, החלטתי שאני נוסעת עם כל המשפחה לטיול משותף. שנים הייתי רגילה לוותר בקלות על עצמי ולהגיד: "טוב נו, לא משנה… פעם אחרת, יקר מדי". גם הפעם היו מספיק סיבות לוותר: בניית קורס אונליין חדש שנמצאת בשיאה, ובר מצווה ליהל שנחגוג בעוד פחות מחודש עם כל הלחץ וההכנות שמסביב. ובכל זאת – החלטתי לשנות את התדר שלי באופן מודע ולהיות נדיבה עם עצמי. כשהתדר משתנה – המציאות מגיבה הרפלקציות לא איחרו לבוא. תוך כדי הטיול, חוויתי נדיבות אינסופית מהסביבה. אחת החוויות המרגשות הייתה מפגש אקראי עם בחורה יוצאת דופן. היא עזרה לנו לתקשר עם המקומיים, אירחה אותנו בביתה, העניקה מתנות, אבל הכי חשוב – זכיתי בחברה עם עיניים טובות ולב רחב. המפגש הזה הדגיש לי שכשמשחררים את הנטייה "להתכווץ" ומסכימים לקבל, העולם נפתח בפנינו. 6 עצות לתרגול נדיבות עצמית (וחמלה): פרגנו לעצמכם: התייחסו לעצמכם באהבה, בחמלה וברוך, בדיוק כפי שהייתם מתייחסים לאדם קרוב. השוואת תנאים: תנו לעצמכם לפחות את מה שאתם רגילים לתת לאחרים. ללמוד לקבל: כשמישהו נותן לכם – אמרו תודה וקבלו מכל הלב, בלי להתנצל. שחרור שיפוטיות: הפסיקו לבקר את עצמכם על כל צעד. מבחן ה"אחר": כשעולה בכם כיווץ או ביקורת, שאלו: "האם זה היחס שהייתי נותן למישהו אחר במצבי?" נדיבות היא לא רק לאחרים: לתת בלי סוף לאחרים זה נפלא, אבל בלי נדיבות עצמית המצבר מתרוקן. מרגישים שהגיע הזמן להרחיב את הלב גם כלפי עצמכם? לפעמים הצעד הראשון לריפוי הוא פשוט להסכים להיות נדיבים עם עצמנו ולהשיל את השיפוטיות שמכווצת אותנו. אני מזמינה אתכם לעבור יחד תהליך של שינוי תדר ושחרור חסמים: טיפול אישי במודיעין או בזום: לעבודה על חמלה עצמית ושחרור דפוסי ויתור. לפרטיםן – לחצו כאן מעגל "השקט שבפנים": מרחב קבוצתי במודיעין שבו לומדים להטעין את המצברים בנדיבות וברוגע. לפרטים על המפגש הקרוב – דברו איתי