בין עבדות לחירות – מחשבות על פסח על שליטה, גמישות וביטחון רגשי 

היא מתיישבת מולי, נאנחת.

 "בן הזוג שלי אומר לי שאני שתלטנית," היא מחייכת חיוך עייף.

 "אני פשוט חייבת שהכל יתנהל בדיוק כמו שאני רגילה. כמו שאני חושבת שצריך."

אני שואלת בעדינות – מה קורה לך כשזה לא ככה?

היא לא מצליחה להסביר. רק מרגישה שמשהו שם מתכווץ בפנים.

היא נשכבת על מיטת הטיפולים.

 עוצמת עיניים.

 מתמסרת

לצלילי הקערות.

 למגע.

 לרוגע שמתחיל להיווצר בגוף.

כמעט שאין צורך לדבר.

 הגוף מדבר.

בתוך השקט הזה, עולה ההבנה:

 השתלטנות היא לא אופי – היא הגנה.

 צורך עמוק להרגיש בטוחה בעולם לא צפוי.

אנחנו מאמנות את המוח מתוך הרוגע, ומתחילות ליצור מסלולים חדשים.

 ללמד את מערכת העצבים שהיא יכולה להגיב אחרת.

 ללמוד ביטחון שלא תלוי בשליטה.

 נזכרות ששקט אמיתי לא נבנה מבחוץ.

 הוא מתחיל מבפנים

אז בהזדמנות הזו, רגע לפני החג, מזמינה אתכם לעצור ולשאול:

 מה עדיין לא שחררתי? מה עדיין באחיזה?

 איך תיראה החירות שלי כשארפה?

מאחלת לכם חג חירות שמח ♥