בצעירותי עברתי אירועים רבים שהיו מלווים בתחושת כאב פיזי ורגשי
ולא היו לי כלים מספיק טובים לעבד את מה שעברתי.
אז, התחילו להיבנות
אסטרטגיות הגנה –שריון שנועד לשמור עליי
ושירת אותי באותה העת.
אחד ממנגנוני ההגנה השכיחים והמוכרים הוא הכעס.
אצלי, כעס זה רגש מתפרץ.
כל פעם שאני מגיעה למצבים שבהם הוא עולה,
אני יודעת שאני חוזרת אחורה בזמן לכאב ישן.
מבינה שאיזה כפתור אצלי נלחץ והפעיל תגובה אוטומטית.
לא תמיד אני יודעת איזה כפתור נלחץ,
ות'אמת זה לא באמת משנה בשביל לטפל בכאב.
מה שחשוב לדעת זה שהגוף זוכר, ואם לדייק – המוח זוכר.
כך שעם כל סיטואציה דומה שמזכירה לו כאב ישן,
הוא חוזר למסלול שמתאים מבחינתו
ונוצרת תגובה שנועדה לשמור עליי.
כך המוח מחבר סיטואציות למסלולים אוטומטיים.
עם הזמן, המסלולים מתחזקים ומתקבעים,
והשריון מתעבה ומרחיק ומנתק מהכאב.
הכאב לא נעלם – הוא חוזר בכל מיני גרסאות, ומפריע לנו,
אך הגישה אליו הולכת ונעשית קשה יותר.
אני כבר אומרת לכם שזה הפיך.
הטיפ שלי אליכם בשלב הזה:
לעצור כשעולה כעס – אם זה בלתי אפשרי באותו רגע, אז לקחת כמה דקות אחרי שהכעס נרגע.
לנשום כמה נשימות.
להגיד לעצמכם שאתם מוכנים להכיר את המנגנון הזה שמייצר את התחושה של הכעס – וזה לא משנה אם זה משהו חיצוני שגרם לכם לכעוס. עדיין הכפתור נלחץ.
זה השלב הראשון להתקדם לעבר שחרור מכאב פיזי, רגשי או מנטלי שמנהל אותנו.
בהצלחה!!!
